עבירות צווארון לבן- מבוא מאת ד"ר יניב ואקי
מה זה צווארון לבן? מושג מושרש, מקובל, מוכר, עושים בו שימוש, גם בשיח המשפטי. יש לו גם נפקות מורכבת, לא בהכרח לכיוון מסוים. אנחנו רואים שיש לכך ביטוי, נפקו, לא ברור לאן ולמה. אין ספק שמדובר במושג מוכר, אם תשאל כל אזרח מה זה צווארון לבן, הוא ידע להגיד למה הכוונה, ננסה בשיעור הקרוב להגדיר ולהבין איך הספרות בעיקר מגדירה את המושג הזה.
לעיתים מושג זה משפיע, בעיקר בהקשר של ענישה. בשגלל שזה ביטוי שגור ויש תחום כזה במחקר – גם המשפטי וגם הקרמינולוגי, חשוב להבין מהו. אין מגמה אחת למשקל שניתן לעבירות צווארון לבן, אך בסוף הפסיקה עושה בביטוי זה שימוש. זה אלמנט משפיע אין לו הגדרה בחוק.
למשל מישהו שגורם מוות ברשלנות – העבירה יכולה להיעשות בכל מיני דרכים, אחת הדרכים הנפוצות היא בת"ד. או בניית בניין באופן רשלני (כמו אולמי ורסאי). האם זו עבירת צווארון לבן? האם שמים לב לנסיבות, לתוצאות, לעבריין? ניתן לחשוב על מספר קרטריונים – מניע, נסיבות עסקיות-כלכליות, סוג עבירה, מבצע העבירה ותפקידו, תוצאה – מה האינטרס המוגן שנפגע, יסוד נפשי, עבירות קשות לגילוי, תחכום.
לפי מניע – אם המניע כלכלי למשל. האם לפי זה דניאל מעוז שרצח את הוריו בשביל הירושה נחשה כעבריין צווארון לבן? אינטואיטיבית לא. חברת תרופות שמוכרת תרופות פגות תוקף לשם רווח כלכלי? בפרשת רמדיה, ברמה האינטואיטיבית, זו עבירת צווארון לבן. מדובר ב8 נאשמים, 3 ראשונים קשורים לחברת רמדיה, ועוד שניים, אחד מנכ"ל בהווה ואחד בעבר, ואנשי משרד הבריאות שאישרו את האבקה עצמה. אין פה פגיעה ישירה, גרמו למותם של תינוקות, מעמד חברתי גבוה, יש, נושאי משרה, יש. מה יש באירוע הזה שבגללו אנו מגדירים אותו כצווארון לבן? המאפיינים שלו, לפחות חלקם, זה מה שאנחנו מחפשים. לא ברור אם ניסו לחסוך כסף או פשוט טעו.
יש שטוענים שלעבירות צווארון לבן היחס הציבורי סלחני יותר מצד החברה, כמו עבירות מס.
לפי מעמד- אין שאלה לגבי זהותו של נושא העבירה, אלא מעמד חברתי. לגבי מצבו הסוציואקונומי יש משמעות, במובן הזה שיש כאלה שאומרים שלא מדובר בעבירות צווארון לבן אלא בעברייני צווארון לבן. התיק של אולמרט – האינטואיציה שמדובר בעבירת צווארון לבן בגלל מעמדו. מצד שני קצב? פחות ברור, למרות המעמד הרם. גם עו"ד שרצח לקוח לא ייחשב כצווארון לבן.
כל מה שלא צווארון כחול- יש לנו פילוח של עבירות, לפי יסוד נפשי/עובדתי ולפי הרבה מאוד פרמטרים, יש כל מיני צורות של פילוח לפי קריטריונים, פילוח לפי איפיון העבריין, צווארון כחול וצווארון לבן, כל מה שאינו כחול הוא לבן ולהיפך, זה מסייע בידינו לפי השיח המקובל אך לא מאפשר לנו להגדיר בדיוק מהו צווארון לבן.
צווארון לבן בא להגדיר אירוע בנסיבות ביצועו, אי אפשר לבוא ולהגדיר עבירה של גרימת מוות ברשלנות היא עבירת צווארון לבן, צריך לדעת איך בדיוק אותה עבירה בוצעה, עבירה של גרימת מוות ברשלנות יכולה להיעשות בשלל רחב של נסיבות, היא יכולה להיעשות בתאונת דרכים, אדם ששם עציץ על אדן החלון והוא נפל, יכולה להתפרש כעבירה של גמ"ר. זה תלוי בנסיבות: מי גרם? האם נגרם נזק כלכלי? ניצול תפקיד?
עבר פלילי- באופן עקיף, מתחבר למצב סוציואקונומי גבוה, זו תהיה העבירה הראשונה שלו בדר"כ. לדוגמה, בעלים של תחנת דלק שמוהל בדלק באמצעות אנשים, לוקח את הדלק שמגיע אליו, מוהל את הדל ומוכר לנו דלק מהול, אין ספק שמרוויח מכך כסף. עומד בכל 4 הקריטריונים, ברור שמדובר בעבירת צווארון לבן. נניח ומדובר בנהג משאית, בדרך לתחנת הדלק הוא גונב כמה ליטרים ומוכר אותם אחר כך בשחור, מצב סוציואקונומי גבוה לא תופס, נזק כלכלי- קיים, ניצול תפקיד- מתקיים, טשטוש- לא בטוח.
כשאנחנו אומרים נזק כלכלי, רוב העבירות, יש בהן נזק כלכלי משני, אפשר לבוא ולהגיד שגם עבירת הרצח יכול להיות שיצא לו מזה כסף, ויכול להיות שזה גם המניע לרצח, שמתכוונים לנזק כלכלי, מתכוונים לנזק ישיר, הרעיון הוא עבירה שכל כולה כוונה וזה הנזק הישיר שלה. נהג מונית שמעלים מס- חד וחלק לצורך רווח כספי. הנזק הכלכלי מתקיים, מצב סוציואקונומי ונימול תפקיד – לא מתקיימים וטשטוש יכול להיות.
אדוווין סאתרלנד ב1943, חוקר בולט בתחום, טבע לראשונה את המונח צווארון לבן, כאשר ניסה לאפיין עבריינות, הוא מצא משהו מעניין בקשר לצווארון לבן, הוא השלים מס' פרמטרים להגדרה שלו והיא המקובלת כיום. המחקר שלו ייחודי, כי בדר"כ המחקר הולך לבתי כלא, לשופטים, לעו"ד. לכל הגופים שהם חלק ממערכת אכיפת החוק. לפי אותם מחקרים לפי הגישה שרווחה אז אחוז הצווארון הלבן היה נמוך מאוד – כ-2%. לא חפשו במקומות הנכונים. המחקרים שלו גילו אותם – העבריינים האלה הם הרבה פעמים בכלל לא בכלא. הוא הלך למשרד עו"ד בתחום המסחרי ושאל לקוחות שהגיעו לשם.
הקריטריון הראשון של סאתרלנד – מעמד חברתי/כלכלי של מבצע העבירה. שאלת ההשתייכות של העבריין.
קריטריון שני: ניצול משרה ותפקיד. העבריה נעשתה באמצעות אפשרויות שפתח התפקיד. הנגישות למידע למשל מאפשר את ביצוע העבירה. ההתייחסות היא לתפקיד,ניצול תפקיד. העבירות מתאפיינות בכך שהתפקיד משמש פלטפורמה לביצוע העבירה. אותם אנשים, ביצעו את העבירה במהלך התפקיד שלהם, תוך שימוש בתפקיד. לדוגמה אתי אלון, לא הייתה יכולה לעשות את העבירה אם לא הייתה בתפקיד שהיה לה בזמנו.
קריטריון שלישי: הסוואה או טשטוש של מעשה/ עושה העבירה. קשה לגלות ולזהות את העבירה וקשה לדעת שהעבירה מתבצעת אפילו בזמן אמת. אלו עבירת שלעתים בזמן ביצוען אתה בכלל לא יודע שהן קרו, גם המתלונן עצמו, לא יודע, לא בזמן אמת וגם לא ידע לעולם, להבדיל מצווארון כחול ועבירת אלימות. זה לא אומר שיתפסו, זה לא אומר שהמשטרה תתחכם ותתפוס, יש משהו אינהרנטי בצווארון לבן, כך שהעבירה לא תמיד גלויה. אם נשים מצלמה בעבירות צווארון לבן, המצלמה לא הייתה רואה את העבירה. העבירות הללו בדר"כ מאופיינות בכך שהעבריין מטשטש ומסווה את העבירה עצמה. קשה להתחקות אחר העבירה. טשטוש והסוואה זה לא רק השאלה אם תפסו או לא, משהו שאינהרנטי למעשה של טשטוש, לא שהוא מנצל פרצה. המבחן הוא מבחן אצבע- מבחן המצלמה. בן אדם שגונב ניתן לראות בבירור שגנב, שביצע עבירה, לא שטשטש אותה.
קריטריון רביעי: סוג הנזק שנגרם לקורבן בדגש על נזק כלכלי. השאלה היא לא גודל הנזק, אלא סוג הנזק. זה גם לא קריטריון הכרחי, כמו יתר הקריטריונים.
קריטריון חמישי: ביצוע במסגרת ארגונית- המסגרת שבה מתבצעות העבירות. הקריטריונים מתכתבים אחד עם השני, הם מאוד דומים. יש קשר בין הביצוע במסגרת ארגונית לבין ניצול התפקיד. לא מדובר באנשים יחידים אלא מדובר בעבירות שנעשות בדר"כ בחסות אותו ארגון, בשימוש אותו ארגון, מחשוב וכו'.
לא כל הקריטריונים חייבים להתקיים. לדוגמה, רוני ליבוביץ, אופנובנק, שדד 22 בנקים, קיבל שנת מאסר לכל שוד, בעליון הורידו לו 8 שנים, השתקם והפך לפופולרי מאוד בקרב פקידות הבנקים. עונה על כל הקריטריונים- אך לא עבירת צווארון לבן.
סיכון ביניים, לא מדובר בתנאים מצטברים. צווארון לבן יחשב גם אם לא כולם.
שני קריטריונים נוספים נוספו ע"י פרופסור קנת מן, חוקר ידוע בתחום הצווארון הלבן, מאמרו השפיע רבות בתחום, הוא ישב ותצפת, בדומה לסאתרלנד, הלך למשרדי עו"ד שעוסקים בתחום המסחרי וראה איזה מקרים מגיעים למשרד ולפי זה מיפה את הקריטריונים. הוא ראה שיש עוד שני קריטריונים משמעותיים:
הראשון- קושי מיוחד באיתור המידע על העבירה/ קושי בגילוי העבירה – הקושי הוא לאסוף את הראיות אחרי ביצוע העבירה. הקריטריון שראינו קודם מדבר על כך שבזמןאמת אתה לא יודע שמבוצעת עבירה. הוא מדבר על אלמנטים אחרים שקיימים בעבירות צווארון לבן, הוא מדבר על אמצעי שליטה, נסיבות מיוחדות שגורמות למחסומים מפני גילוי המידע, דוגמה אחת של סניגורים שחוסמים את המידע שיצא מהארגון ומהעבריין החוצה, לא שונה מסנגור של עבירות צווארון כחול. רוצח לא ילך ויתייעץ עם סניגור לפני שמבצע את הרצח בשביל שזה יגן עליו אחרי, הרבה פעמים המהלך של ביצוע העבירה מלווה ביעוץ משפטי. אחד הדברים שהוא עומד עליו- מחסום לפני גילוי המידע ואמצעי לחץ ארגוניים שחוסמים את זליגת המידע החוצה, "להשאיר את הכביסה המלוכלכת בבית". למשל דריקטוריון שלא יפרסם דברים בעייתיים שגיה בחברה. יתרה מכך, אנשים שבאו ודיווחו על כשלים ועבירות שנעשים בארגונים שלהם והוצאו מהארגון, ניתן להוציא צו שחוסם שחיתות. זה קיים והשתמשו באמצעים כדי לטפל בעניין הזה.
בנוסף, יש פיזור של המידע- הרבה פעמים הראיות מפוזרות, לדוגמה עבירה של תאגיד, למנכ"ל יהיה את היסוד הנפשי אך היסוד העובדתי נעשה ע"י אחד העובדים. הראיות נמצאות אצל הרבה מאוד גורמים והדבר מקשה על הגילוי והאיסוף של אותן ראיות, אפשר למצוא מקרה של צווארון כחול שעונה על הדברים האלה. מדובר על אפיון שחוזר על עצמו בהרבה מאוד מקרים. בכל אופן שום דבר שקשור לסוג העבירה אינו קריטריון. אין כאן פתרון ישיר בחוק. אנחנו מסתכלים על נסיבות ביצוע העבירה ולא על יסודות העבירה. גם עבירה של שימשו במידע פנים אינה בהכרח עבירת צווארון לבן. זה תמיד תלוי נסיבות. יכול להיות שיש עבירות שלרוב יתבצעו בנסיבות האלה אך זה לא הכרחי ומה שגורם לזה להיות עבירת צווארון לבן זה הנסיבות ולא העבירה עצמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה