יום שני, 15 בפברואר 2016

צפיות וניתוק הקשר הסיבתי - שיעור במשפט עברי

צפיות וניתוק הקשר הסיבתי
28.             משנה בבא קמא בו
אדם מועד לעולםבין שוגג בין מזידבין ער בין ישןסימא את עין חבירוושיבר את הכלים - משלם נזק שלם.

אדם מועד לעולם בשפה החברתית הואחשש כמו ״מועד לפורענות״, התרו באדם פן יעשה דבר מה.
במשפט המקראי:
-     שור (כל חיה שהיא) הנוגח פעמים> בעל השור ישלם רק חצי מהנזק שנגרםהשור הוא תם.
-     כאשר מעידים כנגדו בפעם הרביעית> בעל השור ישלם את מלוא הנזק.
לעומתואדם מועד לעולם ללא כל התרעותהאחריות עליו רובצת מראש.
האחריות שהמשנה קובעת היא מעין ״אחריות קפידה״אין משמעות ליסוד הנפשי.

29.             מכות ז ע"ב
לימא כתנאיהיה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו - תני חדא [=תנא אחד מלמד]: חייבותניא אידך [=ותנא אחר מלמד]: פטורמאי לאו בהא קא מיפלגידמר סברירידה היאומר סברעליה היא! [=רק הריגה בדרך עליה מחייבת גלותלאדכולי עלמא עליה היאולא קשיאכאן לניזקיןכאן לגלותאיבעית אימאהא והא לגלותולא קשיאהא דאתליעהא דלא אתליע [=לא קשהכאן שהתליעכאן שלא התליע]. ואיבעית אימאהא והא דלא אתליעולא קשיאהא דמיהדקוהא דלא מיהדק [=שניהם בסולם שלא התליעולא קשהכאן במהודק וכאן בשאינו מהודק].
[הדיון התלמודי עוסק בגדרי עונש הגלותמתוך עימות המקורות עולות שתי הבחנות-משנהבין מקום בו הסולם מתולע לבין מקום שאינו מתולעובין מקום בו השלבים מהודקים לבין מקום בו אינם מהודקיםלפי הטקסט שבפנינו הבחנות אלה רלבנטיות בתוך דיני עונש הגלותבהלכה הבאה נראה שהרמב"ם הבין אותם בתור הבחנות בדיני נזיקיןאולי מתוך טקסט שניתן לשער שהיה בפניו]

המקור עוסק בדיני נפשות, כאשר אדם עולה על סולם רקוב מתולעים ״התליע״הרי שידע כי הוא יכול למעוד וליפול.
עונש גלותניתן לאדם שהורג בשוגג.

30.             רמב"םחובל ומזיק ו
(אהמזיק ממון חבירו חייב לשלם נזק שלםבין שהיה שוגג בין שהיה אנוס הרי הוא כמזידכיצדנפל מן הגג ושבר את הכלים או שנתקל כשהוא מהלך ונפל על הכלי ושברו חייב נזק שלםשנומכה בהמה ישלמנה ולא חלק הכתוב בין שוגג למזיד.
(דהיה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו ונפלה והזיקהאם לא היתה מהודקת וחזקה חייב ואם היתה חזקה ומהודקת ונשמטה או שהתליעה הרי זה פטור שזו מכה בידי שמים היאוכן כל כיוצא בזהוכל אלו הדברים ברשות הניזק אבל ברשות המזיק פטור עד שיתכוין להזיק כמו שביארנו.
השגת הראב"דואם היתה חזקה ומהודקת ונשמטה או שהתליעה הרי זה פטור שזו מכה בידי שמים היאא"א תמה אני מאי שנא [=במה שונהאונס זה מרוח שאינה מצויה ומן הישן ובגמרא משמע דלא איתלע אונס דאי איתלע לאו אונס.

אדם שגרם נזק ממוני לחברוחייב לשלם על הנזקלא משנה הכוונה, יסוד נפשי אינו משנה בנזיקין.
אדם העולה על סולם ומצא ששלבי הסולם רפוייםחייב לשלם על הנזק כי ידעת שיש סיכוי שתיפול.
אדם העולה על סולם ומצא ששלבי הסולם חזקיםפטורהרמב״ם מפרש את הלכת הצפיות כאשר קיים קש״ס וקיים קשר בין האירועיםולכן כאן הנפילה לא נגרמה מהאדם אלא ״בידי שמיים היא״.

   ע״פ הרמב״םהאחריות לא תחול בכל המצביםאם דבר אינו צפויהרי שלא עשיתי אותוהוא קרה ״בידי שמיים״ ולכן יש ניתוק של הקש״ס ואין אחריות בנזיקין במקרים אלוזה קרה בהפתעה.
    (ליבה וליבתו הרוחמקור 16ככללרמב״ם לא בוחן את היסוד הנפשיאלא רק כאשר הקש״ס לא נותק וכאשר לא היה אפשר לייחס את התוצאות וכאשר התוצאה לא הייתה צפויה.

סיכום אחריות בנזיקין אצל הרמב״םתנאים מצטברים:
1.      יש קש״ס רציף בין המעשה לתוצאה.
2.      ניתן לייחס את התוצאה לאדם שעשה את המעשה.
3.      התוצאה הייתה צפויה כאשר האדם עשה את המעשה.
    רק אחרי שכל הפרמטרים התקיימונקבע כי קיים יסוד נפשי.

לדעת המרצהיש דרגות ביסוד הנפשיהיום אנו מתייחסים למובן של קש״ס כמובן הרבה פחות מכאניסטי.


ניתוק הקשר הסיבתי״כלו לו חיציו״
31.             בבא קמא כו ע"ב – כז ע"א
ואמר רבה:* זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל - פטורמאי טעמא [=מה הטעםהנימוק]? מנא תבירא תבר [=כלי שבור שבר (המזיק)].

כאשר זרקתי כלי חרסינה מבניין גבוה, והאדם שהיה למטה הוא ששבר את הכליהאדם שלמטה פטור כי הכלי כבר היה שבור.
    הכלי היה צריך להישבר כבר מהרגע שנזרק מהבניין ולכן יש לראותו כ״שבור״ מהרגע שנזרק. הערך הכספי שלו הוא ״שבור״גם אם הכלי לא באמת נשבר.
(הקטע המקורי מופיע בהמשך)
ואמר רבהזרק תינוק מראש הגג ובא אחר וקבלו בסייף – פלוגתא [=מחלוקת שבין] דרבי יהודה בן בתירא ורבנןדתניא [=מחלוקת של (ביןרבי יהודה וחכמיםשכן למדנו]: הכוהו עשרה בני אדם בעשרה מקלותבין בבת אחת בין בזה אחר זה – כולן פטוריןריהודה בן בתירא אומרבזה אחר זה - האחרון חייבמפני שקירב מיתתו.

כשזורקים אדם מהבניין חייו כבר שווים המון כי הוא יכול למותולכןמהרגע שאדם זרק אדם אחר מבנייןלא משנה התוצאה, הוא נחשב לרוצח.
   התלמוד בעצם מתלבט בשאלת הסופיות והערך של הדבר שנזרק.
כאשר אדם נוסף התערב בפעולת הזריקה למטהורצח אותו בלי קשר לנפילה>
*   כאשר האדם שנזרק מת מהפעולה הראשונה> לא משנה מכיוון שכביכול רצח ״אדם מת״ שכן הפעולה הראשונה גלמה בתוכה פעולת רצח. הזורק הראשוןחייבהזורק השניפטור (בערך).
*   כאשר האדם שנפל לא מת מהנפילה הראשונהוהוא מת רק לאחר שהאדם שהתערב פגע בו> קיים קש״ס מנתק ולכן הזורק הראשוןפטור (בערך). הזורק השניחייב.

אמר רבה:* זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים או כסתותבא אחר וסלקן או קדם וסלקן - פטורמאי טעמא [=מה הטעםהנימוק]? בעידנא דשדייה פסוקי מפסקי גיריה [=בשעה שזרק (את הכליפסקו חיציו (מעשיו ("כוחו") נחשבים מנותקים מן התוצאה)].

כאשר זרקתי את הכלי מהגגאבל יש חיץ בין הכלי לבין הרצפהואדם אחר סילק את חיץהאדם הראשון פטור.
כך המעשים מפורקים אחד מהשני ומנותקים, שכן המעשה הראשון לא היה בר חיוב, הפעולה הראשונה לא כללה נזק מכיוון שהיה חיץ ולכן כאשר זרק את הכליידע שלא יגרם נזק.

ככללגרמא בנזיקיןפטוראך בפעולה עקיפה:
-     בסיפור הגחלת = גרימה עקיפה.
-     בסיפור הנמיה = גרימה עקיפה.
-     נעורת הפשתן = גרימה עקיפה.
-     בסיפור זריקת הכלי מהגג כאשר היה חיץ בינו לבין הרצפה> האדם השני לא זרק את הכלי עצמו אלא הסיר את המגןאת החיץניתן לומר כי התוצאה לא מתקבלתולכן רבה טען שיש לפרק את רצף הפעולות לגורמים:
    על פעולת הזריקה הראשונהפטורמכיוון שתוצאת הנזק לא גלומה בה.
    על פעולת סילוק החיץ- פטורשכן סילוק הגנה כלשעצמו אינו יוצר נזק.
*   רצף הפעולות יצר נזק אך הגורמים בפני עצמםפטורים.

מנגדדעת הרמב״ם:
45.             רמב"םחובל ומזיק ז
(ז) כל הגורם להזיק ממון חבירו חייב לשלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו כשאר המזיקיןאע"פ שאינו הוא המזיק זה הנזק עצמו באחרונה הואיל והוא הגורם הראשון חייב.
דעה הפוכה לחלוטיןלפיה גרימת נזק בפעולה ישירה= חייבולכן:
-     זורק הכלי> פטור שכן תוצאת הנזק לא גלומה בתוצאה.
-     מסלק החיץ> פעולה ישירה ולכןחייב.
הרמב"ם לקח את הרעיון שגורם להזיק חייבים עליוזה מנוגד לתלמוד.
בא שור וקבלו בקרניו - פלוגתא [=מחלוקתדרישמעאל בנו של יוחנן בן ברוקא ורבנןדתניא [=שלמדנו]: (שמות כ"אונתן פדיון נפשו - דמי ניזקרישמעאל בנו של ריוחנן בן ברוקא אומרדמי מזיק. [...] ואמר רבהנפל מראש הגג ברוח שאינה מצויה והזיק ובייש - חייב על הנזק ופטור בדדבריםברוח מצויה והזיק ובייש - חייב בדדברים ופטור על הבשתואם נתהפך - חייב אף על הבשת.

*    [בכתה"י Florence II-I-8 Vatican 116רבא]

עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס בבלוגר
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז
עו"ד נועם קוריס ב simplesite

עו"ד נועם קוריס ב saloona

מאמרים פרי עטם של צוות משרד עו"ד נועם קוריס
מאמרם מאת עו"ד נועם קוריס
מאמרים מאת עו"ד 
נועם אברהם
מאמרים מאת עו"ד 
נועה מאיר
מאמרים מאת עו"ד יפית לוי
מאמרים מאת עו"ד יסידור שוורצמן
מאמרים מאת עו"ד  עינב זכאי
מאמרים מאת עו"ד  איתי ריזניק

מאמרים מאת עו"ד   ארז פרס

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה